נוירופידבק ואבחון נוירופסיכולוגי – מה ההבדל?

קרב מוחות: מה המוח שלכם אומר עליכם ומי בכלל יודע לבדוק את זה?

המוח האנושי הוא ללא ספק המכונה המורכבת ביותר היקום. כמות אדירה של תאים המעבירים בינם לבין עצמם מסרים כימיים ומסרים חשמליים, אשר בסופו של דבר יוצרים את כל מה שאנחנו קולטים, מבינים ומתנהלים לאורו בחיי היום יום. מחקר המוח הינו תחום שניתן לעקוב אחריו עד כ 9000 שנה אחורה ועם כל הידע שצבר האדם, עדיין, המוח לא הצליח להבין את עצמו לגמרי, כלומר, למדנו הרבה, אך אין לשער עד כמה רב הנסתר על הגלוי בתחום זה.
בינתיים, המחקר מתקדם והתחום כולו נמצא בתנופה רבה 

בחזית תחום זה ניתן למצוא את הנוירופידבק – מיפוי ואימון מוחי למטרות רפואיות וקוגניטיביות שונות.
כאן נתמקד בשאלה – מה זה נוירופידבק ומה ההבדל בינו לבין אבחון נוירופסיכולוגי.

האבחון הנוירופסיכולוגי (נוירו = מוח) הינו תהליך שפותח בתחילה על מנת להעריך את מידתם וחומרתם של ליקויים מסויימים בתפקוד וכך להעריך ולהבין איזה אזור יתכן ונפגע במוח ולהמליץ על טיפול מתאים. כיום, לאור פיתוחן הטכנולוגי של שיטות הדמיה (CT, MRI) המאפשרות אבחון מדויק של אזורים פגועים במוח, האבחון הנוירופסיכולוגי משמש להערכת ההשפעה של פגיעה מוחית (נוירולוגית) על המישור ההתנהגותי-תפיסתי. 

תהליך האבחון הינו מקיף ומורכב, הכולל בין היתר ראיון ותצפיות על המטופל, כאשר לב ליבו של האבחון מבוסס על סוללת מבחנים ותתי מבחנים אשר מטרתם להעריך את יכולות הנבדק בתחומים שונים כגון יכולות למידה, זיכרון, התמצאות במרחב, הבנת זמן, מיומנויות שפה ועוד. 


את המבחנים מבצע איש מקצוע מתחום הנוירופסיכולוגיה בהתאם לאחת משתי גישות עיקריות.
הגישה האחת דוגלת בשימוש בסוללת מבחנים קבועים, אשר אינם משתנים ממטופל למטופל, ולא לוקחים בחשבון את המאפיינים הפרטניים של הפגיעה שבגינה הגיע המטופל להערכה ואת המאפיינים האישיים שלו. במקרה זה התוצאות מנותחות בהשוואה לתוצאות של אדם בתפקוד נורמלי כפי שהוחלט ונמדד על פי מספר משמעותי של נבדקים במהלך מחקרים רבים ובהתאם לכך מתקבלת ההערכה האם קיימת פגיעה בהכרה ובהתנהגות, ועד כמה פגיעה זו חמורה.
יתרונות שיטה זו טמונים בעיקר במחקר הרב אשר נצבר לאורך שנות הפיתוח, השימוש והיישום של המבחנים הקבועים וכן בעובדה שבעקבות כך השיטה אינה משתנה ממטופל למטופל, פשוט יותר ללמוד ולהתמקצע בשיטה זו.
החיסרון העיקרי של השיטה היא שבעקבות המבחנים הקבועים, יהיו מטופלים שהאבחון לא יהיה מדוייק במקרה שלהם ובכך עלול לייצר שרשרת של אבחנה-ייעוץ-טיפול שאינם מתאימים למטופל.


הגישה השניה הינה יותר פרטנית, וכאן איש המקצוע מנתב את סוללת המבחנים בהתאם למקרה הספציפי של המטופל על מנת להגיע להערכה כמה שיותר אישית ומותאמת למטופל. במקרה זה רק המבחנים הרלוונטיים למקרה, על פי הערכתו של המטפל המומחה, מובאים באופן מדויק בפני המטופל וכך ההבנה של הפגיעה וכן האבחון והייעוץ בהתאמה יהיו יותר מדויקים.
כמובן, אותו דיוק אישי הוא היתרון הגדול של הגישה הזו, כאשר חסרונותיה הן שהמחקר דל יחסית לשיטה הכוללנית וכן שקשה ליצור תמונה אחידה בנוגע ליעילות המוחלטת של השיטה. בנוסף היא דורשת מיומנות גבוהה יותר ודרוש יותר זמן על מנת לצבור מספיק ידע וניסיון בשימוש בגישה זו.

בעולם הנוירופידבק, המטרות שלשמן יבוצע אבחון אשר יוביל לייעוץ וטיפול הינו מגוון יותר, שכן הנוירופידבק יכול לסייע במצבים שונים שאינם חלק מבעיה התנהגותית כזו או אחרת. עולם הנוירופידבק יכול להתאים למי שחווה הפרעת קשב וריכוז באותה המידה כמו שהוא יכול להתאים לספורטאי שרוצה לשפר את ביצועיו.


הנוירופידבק הינו תחום בעולם הביופידבק, בו מודדים ומציגים את התהליכים הפיזיולוגיים (מכאן הביו – ביולוגיה) שלרוב בני האדם אינם מודעים להם כגון קצב הלב, הזעה, מתח שרירי ועוד, בצורה כזו שהאדם מקבל את המשוב (פידבק) ויכול באמצעות אימון, ללמוד לווסת ולשלוט על התהליכים הללו בצורה מודעת.
הנוירופידבק הינו ביופידבק המתמקד, כפי שמתבקש משמו, בעולם הנוירולוגי, כלומר, בפעילות המוחית.


בתהליך אבחון הנוירופידבק, המתאמן מחובר באמצעות אלקטרודות המוצמדות לראשו למערכת ממוחשבת אשר מודדת את הפעילות המוחית של שלו בזמן מנוחה (זמן בו אין פעילות מוחית למטרה ספציפית) וכן בזמן פעולה ממוקדת (כגון ביצוע משימה מסויימת) וכך נוצר פרופיל של הפעילות המוחית של המתאמן שממנו ניתן לגזור תוכנית פעולה כדי להפיק את המירב בהתאם לצורך שלשמו הגיע המתאמן לאבחון. 


גם בעולם הנוירופידבק ישנן שתי גישות עיקריות לגשת לתהליך האבחון, וגם מדובר על השוואה כללית אל מול השוואה אישית.
באבחון הדוגל בהשוואה כללית (נורמליזציה) לאחר ביצוע המדידות למתאמן ויצירת פרופיל הפעילות המוחית שלו, פרופיל זה נבחן בהשוואה למוח "נורמלי" , כפי שהוגדר על בסיס מדידות ומחקר רב, ועל בסיס השפעה זו, בוחרים את אופי האימון המתבקש והמתאים כדי לייצר את התוצאה הרצויה למטופל.
גם כאן היתרון העיקרי של השיטה טמון בכך שיש פרוטוקולים מובנים על בסיס מחקר מעמיק לטיפול בכל סטיה מהפעולה הנורמטיבית של המוח כפי שזו נתפסת מבסיס הידע והנתונים הקיים.


לעומת זאת, באבחון האישי, יבוצע ראיון מעמיק עם המטופל להבנת הרקע שממנו הגיע, והבדיקה הממוחשבת תבוצע במצבים משתנים כדי לקבל השוואה ייחודית למצבים שונים אצל המתאמן. בבסיס תפיסה זו עומדת המחשבה שכל אדם וכל מוח פועל בצורה שונה ואין אפשרות מוחלטת לקבוע מהי פעילות מוחית נורמלית, ולכן יש להעצים ולמצות את המקסימום אצל כל אדם בהתאמה אישית.
היתרון הברור של התאמה אישית למטופל, מוביל לדרישה של תהליך אבחון מעמיק יותר ומקצועיות ברמה גבוהה יותר. 

אם כן, ההבדלים בין העיקריים בין אבחון נוירופסיכולוגי לבין אבחון נוירופידבק עומדים בעיקר ב 3 נקודות:

  1. בליבו של האבחון הנוירופסיכולוגי עומדים מבחנים מבוססי ביצועים התנהגותיים ובליבו של אבחון נוירופידבק עומדות מדידות של פעילות מוחית.
    כלומר – אבחון נוירופסיכולוגי מתמקד באופן בו קושי או בעיה באים לידי ביטוי חיצוני בהתנהגות בעוד אבחון נוירופידבק מאתר את המקורות המוחיים (חוסרי איזון בפעילות המוחית) שגורמים או תורמים לקושי או להתנהגות הבעייתית.
  2. אבחון נוירופסיכולוגי בהכרח מצביע על כך שמדובר על אדם עם בעיה או הפרעה התנהגותית או תפיסתית כלשהיא ואבחון נוירופידבק יכול להתבצע הן במקרה של בעיה מסוימת והן במקרה של שיפור ביצועים כללי, ללא שום בעיה אצל המאובחן.
  3. בעוד שבאבחון נוירופסיכולוגי השאיפה היא ליצור תוכנית טיפולית (כלומר, המטופל לוקח חלק יחסית פסיבי בטיפול), באבחון נוירופידבק השאיפה היא ליצור תוכנית אימונית (כלומר המטופל הוא מתאמן ולוקח חלק אקטיבי במיוחד בטיפול).
שינוי גודל פונט
ניגודיות