סטרס מחסל את הורמוני הזוגיות!

מתח הוא הורמון- קורטיזול. כאשר אנו בסטרס, עולות רמות הקורטיזול בדם, וגורמות לתופעות גופניות ונפשיות רבות. חלקן מוכרות לנו- לחץ דם גבוה, כאבי ראש, מתח נפשי, התרגשות מכל דבר קטן ועוד.

מסתבר שהורמון הסטרס הזה משבש גם את פעילותם של הורמוני הזוגיות שלנו, ומשפיע די בקלות על מערכות היחסים ועל המריבות שאנו עלולים ליפול קורבן להן. ככל שאנו יותר במתח, אנו מחסלים יותר את מאגרי הורמוני הזוגיות שלנו, ונשים פגיעות יותר לכך מאשר גברים.

איך זה קורה?

במהלך סיטואציה המעוררת מתח, זורם דם לאזורי מוח רגשיים ומעורר באדם את תחושת הסטרס. אצל נשים זורם פי שמונה יותר דם לאזורי המוח הרגשיים לעומת גברים. לכן, ניתן לומר שבאופן טבעי נשים נוטות להיות יותר לחוצות מגברים. למען האמת, אירועים יומיומיים שגורמים לנשים מתח לא משפיעות על גברים. אצל גברים צריך שזה יהיה עניין של חיים ומוות כדי שזה יחשב אירוע רגשי, ולכן פעמים רבות הם לא מבינים למה נשים עושות עניין מכל דבר קטן.

דרכו של המוח הנשי להתמודד עם רמת הסטרס שעלתה בו, היא לשחרר סרוטונין, שהוא חומר תקשורת מוחי שמווסת את זרימת הדם לאזורי המוח הרגשיים. כל אירוע מלחיץ, שולף סרוטונין מהמאגר, על מנת לגרום לאדם להירגע, וכך, יום עבודה ארוך ועמוס מנצל עוד ועוד ממאגרי הסרוטונין במוח.

לכולנו יש מאגרי סרוטונין. אבל נשים מבזבזות את המאגרים הללו מהר יותר כיוון שיש הרבה יותר מצבים שמלחיצים אותן. מעבר לכך, גברים מייצרים פי 50 יותר סרוטונין מנשיםובקצב של פי 50 יותר מהר, לכן אין להם מחסור במאגר הסרוטונין גם בסוף יום עבודה, ולכן הם גם מתרגשים הרבה פחות.

לעומתן, גברים שרוצים להפחית מתח צריכים לייצר דופמין.

גברים מחסלים דופמין מהר יותר מאשר נשים כי מסת השרירים שלהם גבוהה יותר, והשרירים מתחרים על אותם חלבונים שבונים את השריר אך גם יודעים לייצר דופמין. נשים, לעומתם, לא מחסלות את מאגר הדופמין שלהן ביום עבודתן, ולכן אין להן בעיה לנוע בבית ולעשות עוד אלפי דברים. יש להן את המוטיבציה לכך.

אז, מתח מחסל את הסרוטונין אצל נשים ואת הדופמין אצל גברים. סרוטונין מרגיע נשים ודופמין מעורר מוטיבציה בגברים. ובנוסף לכל, קורטיזול, הורמון הסטרס, מפריע למוח לייצר את הורמוני הרוגע הללו!

בלי המודעות להבדלים ההורמונלים האלו- עלולות להתגלע מחלוקות רבות, כיוון שלנשים יש דרך משלהן לגרום למוחן לייצר סרוטונין, ולגברים יש דרך אחרת לגמרי לגרום למוחם לייצר דופמין- ושתי הדרכים הללו יכולות בקלות להתנגש.

על מנת לייצר סרוטונין, אישה צריכה לדבר על האירועים שהלחיצו אותה, על יום עבודתה או על מצוקתה הנפשית. כאשר היא מדברת ומרגישה שמקשיבים לה- מוחה מייצר סרוטונין!

לעומתה, על מנת לייצר דופמין, גבר צריך זמן שקט לעצמו בו הוא יושב על הספה, נח ולא עושה דבר. אולי קורא עיתון או צופה בטלוויזיה, אך לא יותר מכך.

עכשיו אתם מבינים איך זה מתנגש?

שניהם חזרו מיום עבודה עמוס. היא רצה בבית ומסדרת כאילו אחוזה תזזית, ולא מפסיקה לדבר על היום שלה, והוא לא מסוגל לקום מהספה- רק רוצה לנוח, ובעיקר רוצה שקט.

ואז מתחילה החגיגה: היא מתלוננת שהוא לא מקשיב לה ושלכן לא אכפת לו ממנה, והוא מתעצבן כי הוא לא מצליח לקבל את הזמן השקט לעצמו ועוד מואשם על חוסר אכפתיות. היא לא מבינה איך הוא יכול לשבת בלא מעש בעוד יש כל כך הרבה לעשות, והוא לא מסוגל להרים את עצמו מהספה.

כל זה קורה כי היא לא יודעת שהוא חייב את הזמן הזה על מנת לייצר דופמין, ודופמין יגרום לו לאחר מכן לקבל את המוטיבציה בחזרה, והוא יתקשר יותר עם זוגתו ומשפחתו ויהיה יותר פעיל בבית. והוא לא יודע שהיא חייבת לדבר כי זו הדרך המוחית שלה להירגע.

וכשמתחילה מריבה כזו- זהו מעגל כשפים מסוכן. כיוון שנשים יותר פגיעות למתח, לאור זרימת הדם העוצמתית לאזורי המוח הרגשיים שלהן, הן גם יותר פגיעות להשפעה של מריבה על היום שלאחר מכן.

פרופסור אנג'לה היקס מווסטמינסטר קולג', הראתה ביוני האחרון במחקר שפורסם ב Personal Relationships שרק אצל נשים נמצאה השפעה של מריבה על רמת הקורטיזול בדם שלהן ביום למחרת. הורמון הסטרס הזה נשאר גבוה בדמן גם יום לאחר מריבה רומנטית. התחלת יום עם קורטיזול גבוה משפיעה על התנהלות היומית כולה כיוון שזה משנה את סף הרגישות למצבים מלחצים או מעוררים מצוקה. כך אישה מחסלת עוד יותר מהר את מלאי הסרוטונין שלה והמהומה נמשכת.

 זוהי עוד דוגמא אחת מיני רבות להשפעות העוצמתיות שיש למתח על חיינו.

במעבדות המחקר החוקרות את ההשפעות המיטיבות של השימוש בבריכת הציפה, מצויים גם ממצאים על הקשר בין ציפה והורמונים. ציפה נמצאה מורידה משמעותית את רמות הקורטיזול בדם, מה שמעלה, כאמור, את ייצור הסרוטונין והדופמין.

במילים אחרות- שימוש בבריכת הציפה עשוי לשפר את הזוגיות שלכם… לעדכן לינקים

שינוי גודל פונט
ניגודיות