מדענים מסבירים: מדוע אנו צועקים?

המוח מעבד צרחות באופן שונה מאשר דיבור, כך מצא מחקר חדש.

תינוק צורח כשמטוס ממריא, אנשים צורחים כשהם נתקלים במשהו הגורם להם לשוק או לבהלה, ילדים קטנים צורחים כשהם לא מקבלים את מה שהם רוצים – בני אדם צורחים כתגובה למצבים שונים ומסיבות שונות. אבל מדוע אנו צועקים? ומדוע כאשר צועקים עלינו אנחנו לא מבינים את הנאמר אלא רק את האופן בו זה נאמר?

על חקר הצרחות בעולם המדע
על השאלה מדוע בדיוק אנו צועקים לא הייתה למדענים עד כה תשובה. מחקר שפורסם בגיליון Current Biology טוען ששמיעת צרחות מפעילה את המעגלים המוחיים הקשורים לפחד, מה שמשמש כמנגנון הגנה וזהירות לצורך הישרדות.
חקר הצרחות הוא תחום חדש יחסית במדע. פרופסור דוד פופל – פסיכולוג וחוקר מוח מאוניברסיטת ניו-יורק אסף קשת מגוונת של צרחות מוקלטות – מיוטיוב, מסרטים, וממתנדבים אנושיים שהקליטו את עצמם צורחים בחדר הקלטות במעבדה.
 

צרחות לעומת דיבור רגיל
החוקרים בדקו ראשית את תכונות ורכיבי הקול של צרחות לעומת דיבור רגיל, את גובה הצרחה וכן כיצד מתנדבים שהקשיבו לצרחות הגיבו מבחינה התנהגותית. לאחר מכן הם סרקו את מוחם של מתנדבים בזמן שהם הקשיבו לצרחות ומצאו משהו מרתק:
צרחות אינן מעובדות במוח במקומות הרגילים שבהם בדרך כלל מעובדים קולות. המוח לא מעבד צעקות בתוך קול!
 
באופן רגיל, כאשר קול נקלט באוזן, הוא מועבר במוח לאזורים האחראיים על ניתוח הקול: מהו מינו של המדבר, גילו, טונאצית הדיבור שלו וכן הלאה. צרחות לעומת זאת לא עוברות את המסלול הזה. החוקרים גילו שצרחות מועברות מהאוזן ישירות לאזור האמיגדלה – האזור המוחי האחראי על עיבוד תחושת פחד.
 
מדוע צעקות מפעילות מעגלי פחד במוח
לכן צעקות מפעילות מעגלי פחד במוח. זאת הסיבה שאנו מתוכנתים שצרחות יעלו בנו רמות של כוננות וערנות למצב חירום ואינן נחשבות על ידי המוח כצלילים רגילים. בעוד דיבור רגיל נשמע בתדירות של 4-5 הרץ, צעקות או צרחות יכולות להגיע לגובה צליל של 30-150 הרץ. ככל שהשוני בצלילי גבוה יותר, כך הצרחה נתפסת על יד השומע כיותר מפחידה.
הנבדקים של פופל הקשיבו גם לקולות אזעקה מלאכותיים ושם נצפה אותו הדפוס- ככל שהשוני בגובה הצליל של האזעקה היה גדול יותר, כך נתפסה האזעקה כמפחידה יותר.
 

על צרחות והשרדות
חקר צרחות הינו תחילתה של הבנה לגבי כיצד המוח מעבד סכנה וקולות סכנה. לצרוח פירושו לא רק להתריע על סכנה אלא גם לעורר פחד אצל השומע ולהעלות את רמות הערנות הן אצל הצורח והן אצל השומע.
וכיוון שבדומה לסטרס – התכנות הקדום שנועד לשמור עלינו ולהעלות הישרדות, יכול להיות גם בעורכינו כשזה הופך להיות כרוני. אנחנו מתוכנתים לתגובת פחד (שמעוררת תגובה גופנית של סטרס) כשאנחנו שומעים צעקות. מה קורה כשמישהו בסביבה שלנו צועק או מביע את עצמו בצעקות על דרך קבע? כיצד באופן תת מודע זה עלול להעלות את רמות הסטרס של כל הסובבים?
 
אז למה לא שומעים אותך כשאתה צורח?
כשאומרים לנו בתור ילדים "דברי חכמים בנחת נשמעים" בדיוק מתכוונים לכך שאם תצעק דבריך לא יישמעו לא בגלל שהסובבים לא רוצים לשמוע, אלא בגלל שהמוח פיזיולוגית לא מעבד את הדברים בתור קולות שיש לנתח את התוכן שלהם אלא בתור אזעקה! וכך מסר שמועבר בצרחות, תוכנו אינו מעובד ואינו נקלט במוח.

לקריאת המחקר באנגלית לחץ כאן

שינוי גודל פונט
ניגודיות