מדוע אנו נבדלים בתגובה שלנו לסטרס?

הבדלים בתגובה לסטרס
ישנם אנשים שלוקחים סטרס יחסית בקלות, ישנם שמתמודדים יום יום עם הצורך לתפקד תחת לחץ והירידה בריכוז ובתפוקה בגלל מתח מצטבר, וישנם מקרים בהם אנשים מפתחים הפרעות פסיכיאטריות בעקבות סטרס קיצוני או כרוני.
מה גורם להבדלים הללו בתגובה האנושית לסטרס?
 
מחקר חדש (ספטמבר 2014) מטעם אוניברסיטת רוקפלר גילה את המקור המולקולרי להבדלי הסטרס הללו. הוא הדגים זאת על עכברים. תוצאות המחקר יכולות לסייע לנו להבין טוב יותר את מהלך התפתחותן של הפרעות פסיכיאטריות תלויות סטרס כגון דיכאון וחרדה, והאופן בו סטרס פועל על המוח. כך ניתן לפתח כלים יעילים יותר למנוע ולשפר בעיות תלויות סטרס.
 
מה הקשר בין סטרס וגנים?
אצל בני אדם, וחוקרים משערים שגם בחיות, חוויות וניסיונות לאורך החיים משפיעים על הפעלה והשתקה של גלים בדנ"א. זהו רעיון אולי קצת מפתיע, אבל היום כבר מוכח – ישנן חוויות רגשיות למשל, שכתוצאה מהתרחשותן, גורמים לגנים מסוימים להתחיל לעבוד יותר ולגנים מסוימים להפסיק. חוקרים, דוגמת פרופסור אלפרד מירסקי – מוביל המחקר הנוכחי, טוענים שההפעלה וההשתקה של גנים כתוצאה מהחוויות חיים משפיעה על הדרך בה יצור מסוים מצליח להתמודד עם סטרס.
 
בתחום המחקר הזה שנקרא נויאו-אנדוקרינולוגיה מציין מירסקי שמחקר מסוג זה הוא צעד חשוב בהבנת המנגנונים המולוקולרים של סטרס וההבדל באופן בו יצורים מגיבים אליו. מירסקי הראה במודל של עכברים שבעוד חלקם מתמודדים באופן טבעי יחסית עם סטרס מצטבר, חלקם פיתחו הפרעות התנהגויות המקבילות להפרעות דיכאון וחרדה בבני אדם.
 
איך מכניסים עכבר לסטרס?
בניסוי של מירסקי, עכברים הוכנסו לסטרס באמצעות חשיפה יומיומית לשינויים בתנאי הכלוב שלהם, למשל: העמדת הכלוב שלהם בשיפוע באופן לא צפוי, שינוי מחזורי האור והחושך בחדר הכלובים, הגדלת מספר העכברים בכלוב ודברים נוספים שעכברים לא אוהבים.
 
כאן המקום להכיר קצת יותר את עולמם של העכברים, כפי שניתן ללמוד עליו בין השאר מעכברי מעבדה.
אעיז ואומר שרובינו מכירים את הקונספט 'עכבר' מאותם יצורים קטנים שפעם עוד היו מוצאים בבתים, שגורמים לנשים לקפוץ על כיסאות ולצרוח, שמכרסמים את הבגדים ואולי אף מעבירים מחלות. אז כדי לתת להם את הקרדיט שמגיע להם, תנו לי לספר לכם דבר או שניים לטובתם של העכברים: עכברים הם יצורים רגישים ביותר ומסודרים מאד.
 
מה שלא ידענו על עכברים
במחקרי אודות המוח בבית הספר לרפואה בהדסה עין כרם, למדתי להכיר ולהעריך את רגישותם הרבה של עכברים. ברגע שאחזת בהם הם ידעו אם אתה מתוח, עצבני, רגוע או מוסח דעת. אם היית עצבני, הם מיד היו נכנסים לסטרס בעצמם ובדרך כלל נטו להתנגד או לנסות לברוח ברחבי הכלוב, גם אם כל המטרה הייתה פשוט להעביר אותם לכלוב נקי יותר. מספיקה הייתה שניה אחת שתצא מהחדר, תיקח נשימה עמוקה ותירגע, כי כשהיית חוזר אל תוך החדר רגוע, תוך שניות התנהגותם הייתה משתנה והם הפכו משתפי פעולה.
במהלך ניסוי הם כבר למדו את הסדר של איזה עכבר הולך לניסוי לפני איזה עכבר. כשנקבה הייתה ממליטה, כל הנקבות האחרות היו עוזרות לה בטיפול בגורים – הן היו מקבצות את הגורים של כולן יחד, מניקות ומחממות אותן ללא הבדלי אימהות.
 
אפשר להמשיך ולהפליג בלימוד אודות עולמם של עכברים, אבל אקצר ואומר שהם לומדים סדר יום ומרגישים את סביבתם בצורה רגישה יוצאת דופן, ועל כן אם משהו בכלוב שלהם משתנה באופן לא צפוי, או שמחזור האור והחושך שלהם מופרע (עכברים פעילים בחושך), הרי שדי בקלות הם נכנסים לסטרס.
הניסוי הנוכחי המטרה בשינוי תנאי הכלוב שלהם באופן לא צפוי הייתה להכניס אותם לסטרס ברמה שבבני אדם הייתה גורמת לאנשים מסוימים לפתח דיכאון.
 
כיצד עכברים מתמודדים עם סטרס?
כיצד יודעים אם עכבר פיתח דיכאון? רואים שבעוד 60% מהעכברים מפגינים התנהגות פחות או יותר רגילה אפילו בעקבות סטרס, 40% מהם מאבדים עניין בשתיית מי סוכר (שעכברים בדרך כלל מאד אוהבים), ומעדיפים להסתתר בתאים חשוכים לעומת מוארים כאשר הם בתנאי ניסוי.
ההבדל הזה בין רגישות לסטרס לעמידות לסטרס היה כל כך מובהק בין העכברים, שניתן היה לראות את השינוי התנהגותם, ואת התפתחות הדיכאון והחרדה אצל העכברים הרגישים לסטרס אפילו לפני שהם נחשפו לגירוי שגרם להם למתח נפשי.
כלומר, ישנם עכברים שנולדו רגישים יותר לסטרס, שאפילו בלי שהחוקרים הכניסו אותם לסטרס באופן יזום, פיתחו התנהגות דיכאונית והעדיפו תאים חשוכים על פני תאים מוארים. זה כיוון שההורים שלהם נחשפו לסטרס, עברו שינוי גנטי והעבירו את הרגישות לסטרס לצאצאים שלהם. כיצד?
 
הגורם הגנטי לרגישות לסטרס
מירסקי מצא שלעכברים הרגישים לסטרס הייתה חסרה מולקולה חשובה שנקראת mGlu2. המולקולה הזאת אחראית על ההורמון המוחי הקרוי גלוטמט, שלו תפקיד חשוב בהעברת המסר העצבי בין תאי המוח. המחסור במולקולה נמצא באזור המעורב בתגובה לסטרס – ההיפוקמפוס. המחסור נגרם כתוצאה משינוי בגן שאחראי על הייצור שלה – הפעילות של הגן ירדה בעקבות השפעה אפיגנטית – האפיגנטיקה חוקרת כיצד גורמים סביבתיים המשפיעים על ההורים עשויים לגרום לשינוי בהתבטאותם של גנים בצאצא.
 
בתמונה: חלבוני היסטון באזור ההיפוקמפוס
אם נחשוב לרגע על הקוד הגנטי כמו מילים בתוך ספר, הספר חייב להיות פתוח על מנת שאדם יוכל לקרוא בו. השינויים האפיגנטים הללו שמשפיעים על חלבונים היסטונים שאחראיים על אריזתו של הדנ"א, למעשה סוגרים את הספר, וכך הקוד ליצירת המולקולה mGlu2 לא יכול להיקרא.
אותם החוקרים הראו בניסוי קודם שכאשר שטיפול באצטיל קרניטין הפחית דיכאון בחולדות ועכברים, כלומר, ביטל את ההשפעה האפיגנטית של סטרס והעלה בחזרה את רמות המלוקולה החסרה.
 
ניתן לסכם ולומר שהמוח, כידוע, משתנה באופן תמידי. סטרס מצטבר הוא אחת מהחוויות הרגישות והפיזיולוגיות בעלות עוצמה שמשפיעות על התבטאות ופעילות גנטית ויכולות אף לעבור בתורשה לדור הבא. החשיבות בהפחתת מתחים ולחצים משליכה על היבטים רבים בחיים כולל הפרעות מצבי רוח דיכאון וחרדה.
 
תוצאות המחקר הנוכחי שפורסמו ב  Molecular Psychiatry עשויות לסייע באבחון הפרעות תלויות סטרס.
שינוי גודל פונט
ניגודיות