טיפול בנוירופידבק לשיפור ביצועים אתלטים ושיווי משקל

The Journal of the American Board of Sport Psychology
ד"ר קורידון האמונד, בית הספר לרפואה, יוטה ארה"ב.

מבוא
במהלך 35 השנים האחרונות מבוצע מחקר לגבי השימוש של ביופידבק מוחי (נוירופידבק) על מנת לווסת דפוסים של גלי מוח. בתחילת הדרך התמקד המחקר בהפחתת חרדות (האמונד 2005, מור 2000) ובטיפולי נוירופידבק לטיפול מצבי אפילפסיה (סטרמן 2000).

מאז, כמות גדולה של מחקר התמקדה בנוירופידבק לטיפול בהפרעות קשב וריכוז (מונסטרה 2005). כיום נוירופידבק משמש לטיפול בקשת רחבה של מצבים מוחיים וקוגניטיביים, כגון פציעות ראש, דיכאון, שבץ והפרעות למידה.
מחקרים אחרונים אף הראו שימוש פוטנציאלי בנוירופידבק במטרה לשפר ביצועים אצל מוזיקאים (אגנר וגרוזלייר 2003) ואצל רקדנים (ריימונד, סאג'יד, פרקינסון וגרוזלייר 2005).

נוירופידבק מתבסס על העיקרון לפיו כאשר אנחנו רואים על מסך המחשב את פעילות גלי המוח שלנו, כמה אלפיות שניה אחרי שהם מתרחשים, זה מעניק לנו את היכולת להשפיע על דפוס הפעילות המוחית ולשנות את גלי המוח מתוך בחירה מודעת. אנחנו פשוטו כמשמעו יכולים לעגן מחדש פעילות מוחית רצויה ולהכשיר שנית את המוח לדפוס הרצוי לנו.
בתחילת הטיפול השינויים מחזיקים מעמד לזמן קצר יחסית, אך עם התקדמות הטיפול הם מתעגנים ומתמשכים יותר ויותר בעזרת פידבק מתמשך, אימון מתמשך ותרגול.

נוירופידבק ופסיכולוגיית ספורט
נוירופידבק מספק לנו הזדמנויות לשיפור ביצועים ספורטאיים ללא הצורך מצד הספורטאים בנטילת תכשירים או חומרים להגברת יכולות פיזיות.

ישנם מספר תחומים בהם טיפולי נוירופידבק הם בעלי תועלות מבטיחות בתחום הספורט, כולל:

  • הגברת ריכוז ותשומת לב אצל ספורטאים
  • הורדת רמות של חרדה וסטרס אצל ספורטאים
  • שיפור יכולתם של ספורטאים לשלוט על ביצועיהם גם תחת השפעות רגשיות (כגון כעס או תסכול)
  • התגברות והחלמה מהירה יותר מפציעות ראש וזעזוע מוח
  • שיפור שיווי משקל
גלי מוח, נוירופידבק וקליעה למטרה

תחומי ספורט שונים מעמידים בפני המוח דרישות שונות. קיים כיום מחקר מורכב המשווה דפוסי גלי מוח בין תחומים שונים של ביצועים אופטימליים (peak performance) כולל אצל אנשים בעמדות מפתח ומקבלי החלטות. מחקר מסוג זה מספק לנו מידע חשוב לגבי אימוני נוירופדבק לשיפור תפקוד אופטימלי.
דוגמא לכך הוא מחקרם של האופלר, ספלדינג, סנטה מריה והאטפילד משנת 2000 על קליעה למטרה: במחקר נמצא שבמהלך כיוון למטרה, השוואת גלי המוח של קולעים מנוסים עם אלו של קולעים מתחילים הראתה שלקולעים למטרה מנוסים הייתה פעילות מוחית מופחתת של גלי בטא וגמא בעוד פעילות גלי אלפא הוגברה מאד. ההבדל הבולט ביותר נצפה בצידו השמאלי של המוח באזור האונה הצידית (טמפורלית)- אמצעית (פריאטלית).
בסוג כזה של ספורט, זהו הדפוס המוחי הדרוש- גלי אלפא מוגברים וספציפית באונה הצידית השמאלית. נמצא שזה מה שעוזר להם לשפר את ביצועיהם, כמו גם אצל שחקני גולף וקשתים כפי שמיד יפורט. בסוגי ספורט אחרים דרושים דפוסים שונים של גלי מוח ועל כן המחקר בתחום הוא בעל חשיבות גדולה מאד.
נוירופידבק ופעילות אלפא אצל קלעים

עוד ב 1984 גילו האטפילד, לנדרס וריי שאצל קלעים מנוסים קיימת עליה הדרגתית בפעילות גלי אלפא באונה הטמפורלית השמאלית במהלך 7.5 השניות בהם הם מכוונים את הקליעה, בעוד לא היה שינוי בפעילות אלפא בצידו הימני של המוח.
נוירופידבק ופעילות אלפא אצל שחקני גולף

ממצאים אלו תואמים מחקרים אחרים בתחום פסיכולוגיית ספורט שמצאו גם אצל שחקני גולף מקצועיים פעילות אלפא שמאלית מוגברת במהלך השניות שלפני הפעולה הספורטיבית (במקרה הזה לפני הכאת הכדור באמצעות מקל הגולף) (קראו ולנדרס 1993)
נוירופידבק ופעילות אלפא אצל קשתים

גם אצל קשתים מצאו לנדרס, האן, סלזר וקולגות ב 1990 ו 1994 ממצאים דומים: ב 91 מצא לנדרס שאימון נוירופידבק להגברת וסנכרון גלי אלפא באונה הטמפורלית השמאלית במהלך כיוון למטרה, שיפר משמעותית את הביצועים אצל קשתים. זה נעשה בהשוואה לקשתים שאומנו בנויורפידבק להגביר פעילות גלי אלפא באונה הטמפורלית הימנית, ושם דווקא נמצא שהגברת אלפא הורידה את הביצועים.
ב 1994 במחקר אורך בן 14 שבועות מצא לנדרס שאימון נוירופידבק לוויסות גלי אלפא באונה הטמפורלית השמאלית העלה משמעותית את ביצועי הקשתים.
בניגוד לאימון נוירופידבק להגברת גלי אלפא שמאליים אצל קלעים או צלפים, ייתכן שאתלטים מתחומי ספורט אחרים יצטרכו דווקא להתאמן בהפחתת גלי אלפא וטטא באזורים אחרים של המוח תוך הגברת גלי בטא, במטרה ליצור סוג שונה לחלוטין של עוררות וריכוז כדי לשפר ביצועים. המחקר של לנדרס מ 94 ממחיש את החשיבות של התאמת סוג האימון של נוירופידבק לסוג הספורט של האתלט. אחרת חלילה עלולה להיגרם דווקא ירידה בביצועים.
בנוסף לדפוסי פעילות מוחית שונה בסוגי ספורט שונים, יש לזכור שהפעילות המוחית גם שונה בין ספורטאים שונים באותו התחום, כיוון שהיא מושפעת מגנטיקה (למשל האם הם סובלים מבעיות קשב וריכוז) ומהשאלה האם הספורטאי סבל בעבר מפגיעות ראש (באנל ומק-קורי 2006, קילאם, קאוטין וסנטוסי 2005).
למשל, ישנן עדויות ששחקני כדורגל שעושים נגיחות כדור רבות עם ראשם מראים דפוסי גלי מוח שונים ותסמינים נוירולוגים שונים (טיסוואר, סטול ובאכן 1989) וסובלים מהפרעות נוירופסיכולוגיות (רות'רפורד, סטפנס, פוטר ופרני 2005) לכן, לא כל המקרים מקבלים את אותו סוג של אימון נוירופידבק.

נוירופידבק לשיפור שיווי משקל אצל ספורטאים ואתלטים

תחום נוסף בו לטיפולי נוירופידבק תועלת מבטיחה בשיפור ביצועי ספורטאים ואתלטים הוא לשיפור יכולות שיווי המשקל הפיזי שלהם. חשבו על התועלת ששיפור שיווי משקל יכולה להוות עבור התעמלות אומנותית אולימפית, סקי, החלקה על הקרח, הוקי, סקייטבורד, גלשני קרח, בלט, ואפילו טניס, אומנויות לחימה, כדורסל, כדורגל וכדור בסיס.
בפרסום ראשון על שימוש בטיפולי נוירופידבק לשיפור שיווי משקל, דיווח החוקר האמונד במחקרו מ 2005 על הצלחת טיפול בנויורופידבק אצל ארבעה מטופלים שסבלו מבעיות שיווי משקל, בהשוואה לקבוצת ביקורת. שני מטופלים- אחד בן 32 ואחד בן 50 סבלו מבעיות שיווי משקל בעקבות פציעת ראש בינונית, אחד כתוצאה מוויפלש (בעת תאונת דרכים) ואחד כתוצאה מתאונה במהלך סקי וטיפוס הרים. שני המטופלים האחרים (בני 45 ו 46) פיתחו בעיות שיווי משקל לאחר שבץ.

 

כבר לאחר סדרה של בממוצע 8-10 טיפולים נראה שיפור ביכולות שיווי המשקל אצל כל ארבעת המטופלים.
מאז פרסומו של מחקר זה פורסמו מקרים רבים נוספים של שימוש בפרוטוקול הטיפול בנוירופידבק ששימש את המחקר הנוכחי, לצורך טיפול במצבים קליניים של בעיות שיווי משקל.
אחד המקרים למשל הוא של ילד בן 6 שעבר פגיעה מוחית בינונית בגיל שנה. עד לתחילת הטיפול הוא היה דרך קבע מועד תוך כדי הליכה וכן לא היה מסוגל לרוץ באופן קורדינטיבי. לאחר שלושת טיפולי הנוירופידבק הראשונים שלו הוא התחיל לרוץ כמעט באופן נורמלי לחלוטין.
מקרה אחר הוא של ילד בן 8 עם עיכוב בהתפתחות ובעיות קשב חמורות. הילד עבר טיפולים רבים וקבועים במשך שנתיים על ידי מטפל קונבנציונלי למקרים כאלו, ועדיין הוא לא היה מסוגל לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר בלי ליפול מהם כמעט מיידית. לאחר ארבעה טיפולים בלבד בנוירופידבק לפי פרוטוקול שיווי המשקל של האמונד, ולתדהמת כולם- הוא החל לנסוע על אופניים ללא גלגלי עזר למרחקים ארוכים הרבה יותר ובלי ליפול. עם סיום סדרת הטיפולים הוא הצליח לרכב על אופניים ללא כל מאמץ. היכולות המוחיות שלו לשימור שיווי משקל השתפרו לבתי הכר.
בעוד טיפולי נוירופידבק להפרעות קשב וריכוז דורשים סדרה של 40-50 מפגשים, נוירופידבק לטיפול בבעיות שיווי משקל דורש בדרך כלל 8-10 מפגשים בלבד. מטופלים עם בעיות שיווי משקל מרגישים שיפור כבר לאחר שני מפגשים.
אני עצמי (כותב המאמר – ד"ר האמונד) השתמשתי בפרוטוקול שיווי המשקל לטיפול בקבוצת סקי אולימפית בארה"ב, אך עדיין לא היתה לי ההזדמנות לנסות אותו גם על אימון לביצועים אופטימליים בתחומים נוספים.
כך שאומר שאמנם הפרוטוקול הזה מראה הבטחה בטיפול בשיווי משקל לביצועים אתלטים, דרושים מחקרי אורך נוספים שיעקבו אחר השיפורים לטווח ארוך.

 

מסקנות
פסיכולוגים של ספורט יגלו שנוירופידבק הוא טכנולוגיה מובילה ומבטיחה לשיפור ריכוז ותשומת לב אצל ספורטאים כמו גם להפחתת רמות חרדה ודפוסים מנטליים המפריעים לביצועיהם ולשיפור החלמה מפגיעות ראש וזעזועי מוח.
הניסיון שלי (כותב מאמר זה- ד"ר האמונד) עם טיפולי נוירופידבק לבעיות שיווי משקל חמורות והתוצאות המהירות שהם מראים, מספקים הוכחות מעודדות לגבי הפוטנציאל של טיפול נוירופידבק לשיפור שיווי משקל אצל ספורטאים כגון התעמלות אומנותית, סקי, החלקה על הקרח, הוקי וגלישת קרח.
האפקט המהיר של טיפול נוירופידבק בפרוטוקול שיווי משקל עושה אותו אטרקטיבי למקרים אלו. אני מקווה שפסיכולוגים של ספורט יטמיעו את סוג הטיפול הזה עם הספורטאים איתם הם עובדים וכן מאחל שמחקרי המשך בתחום יבוצעו ויפורסמו.
לקריאת המאמר באנגלית לחץ כאן

 

References

Collie, A., Makdissi, M., Maruff, P., Bennell, K., & McCrory, P. (2006). Cognition in the  days following concussion: comparison of symptomatic versus asymptomatic  athletes. Journal of Neurological & Neurosurgical Psychiatry, 77(2), 241-245.

 

Crews, D. J., & Landers, D. M. (1993). Electroencephalographic measures of attentional  patterns prior to the golf putt. Medical Science & Sports Exercise, 25(1), 116-126.

 

Demos, J. (2004). Getting Started in Neurofeedback. New York: W. W. Norton.

 

Egner, t., & Gruzelier, J. H. (2003). Ecological validity of neurofeedback: modulation of  slow wave EEG enhances musical performance. NeuroReport, 14(9), 1221-1224.

 

Hammond, D. C. (2005a). Neurofeedback with anxiety and affective disorders.Child &  Adolescent Psychiatric Clinics of North America, 14(1), 105-123.

 

Hammond, D. C. (2005b). Neurofeedback to improve physical balance, incontinence, and swallowing. Journal of Neurotherapy, 9(1), 27-36.

 

Hatfield, D. B., Landers, D. M., & Ray, W. J. (1984). Cognitive processes during self paced motor performance: An electroencephalographic profile of skilled  marksmen.  Journal of Sports Psychology, 6, 42-59.

 

Hatfield, D. B., Landers, D. M., & Ray, W. J. (1987). Cardiovascular-CNS interactions  during a self-paced intentional attentive state: Elite marksmanship performance.   Psychophysiology, 24(5), 542-549.

 

Haufler, A. J., Spalding, T. W., Santa Maria, D. L., & Hatfield, B. D. (2000). Neuro cognitive activity during a self-paced visuospatial task: Comparative EEG profiles  in marksmen and novice shooters. Biological Psychology, 53, 131-160.

 

Joseph, R. (1996). Neuropsychiatry, Neuropsychology, and Clinical Neuroscience  (Fourth Edition). St. Louis: Mosby.

 

Kerick, S. E., McDowell, K., Hung, T. M., Santa Maria, D. L., Spalding, T. W., &

 

 Hatfield, B. D. (2001). The role of the left temporal region during the cognitive  motor demands of shooting in skilled marksmen. Biological Psychology, 58(3),
263-277.

 

Killam, C., Cautin, R. L., & Santucci, A. C. (2005).  Assessing the enduring residual  neuropsychological effects of head trauma in college athletes who participate in  contact sports. Archives of Clinical Neuropsychology, 20(5), 599-611.

 

Landers, D. M. (1991). Optimizing individual performance. Chapter in D. Druckman &  R. A. Bjork (Eds.), In the Mind’s Eye: Enhancing Human Performance.  Washington, D.C.: National Academy Press, pp. 193-246.

 

Landers, D. M., Han, M., Salazar, W., Petruzzello, S. J., Kubitz, K. A., & Gannon, T. L.  (1994). Effect of learning on electroencephalographic and electrocardiographic  patterns in novice archers. International Journal of Sports Psychology, 22, 56-71.

 

Monastra, V. J. (2005). Electroencephalographic biofeedback (neurotherapy) as a  treatment for attention deficit hyperactivity disorder: Rationale and empirical  foundation. Child & Adolescent Psychiatric Clinics of North America, 14(1), 55-
82.

 

Moore, N. C. (2000). A review of EEG biofeedback treatment of anxiety disorders.   Clinical Electroencephalography, 31(1), 1-6.

 

Raymond, J., Sajid, I., Parkinson, L. A., & Gruzelier, J. H. (2005). Biofeedback and  dance performance: a preliminary investigation. Applied Psychophysiology &  Biofeedback, 30(1), 65-74.

 

Rutherford, A., Stephens, R., Potter, D., & Fernie, G. (2005). Journal of Experimental  Neuropsychology, 27(3), 299-319.

 

Salazar, W., Landers, D. M., Petruzzello, S. J., & Han, M. (1990). Hemispheric  asymmetry, cardiac response, and performance in elite archers. Research  Quarterly in Exercise & Sport, 61(4), 351-359.

 

Sterman, M. B. (2000). Basic concepts and clinical findings in the treatment of seizure  disorders with EEG operant conditioning. Clinical Electroencephalography,  31(1), 45-55.

 

Thompson, M., & Thompson, L. (2003). The Neurofeedback Book. Wheat Ridge, CO:  Association for Applied Psychophysiology & Biofeedback.

 

Tranel, D. (2002). Functional neuroanatomy. Chapter in S. C. Yudolfsky & R. E. Hales  (Eds), Textbook of Neuropsychiatry & Clinical Neurosciences (4th edition).   Washington, D.C.: American Psychiatric Association Press, pp. 71-112.

 

Tysvaer, A. T., Stroll, O. V., & Bachen, I. (1989). Soccer injuries to the brain: A  neurologic and electroencephalographic study of former players. Acta  Neurologica Scandanavia, 80, 151-156.
שינוי גודל פונט
ניגודיות