המחקרים מציעים דרך נוספת להתגבר על סטרס וכאב- לצוף!

הכול התחיל בתור שאלה מדעית בניורופיזיולוגיה. מדענים התווכחו בנוגע לשאלה "מה שומר את המוח פעיל ומה מקור האנרגיה שלו?" חלקם טענו שהמוח מופעל הודות לכך שהוא מגיב לגירויים חיצוניים מהעולם, ואם לא יסופקו לו גירויים, הוא יכבה. לעומתם טענו אחרים שהמוח פועל בזכות מקורות אנרגיה ביולוגים פנימיים משלו ואינו תלוי בסביבה החיצונית.

אחד מהטוענים לדעה זו הוא הניורופסיכיאטר ד"ר גון לילי, וכדי להוכיח את העובדה שפעילות המוח אינה תלויה בסביבה חיצונית, הוא המציא ב 1954 בריכת ציפה, שעיקרה בידוד האדם הצף בתוכה מכול גירוי או רעש חיצוני. בבריכה, אדם צף נטול בגדים על גבי מים מלוחים. בכך מנוטרלים גם גירויים כמו משקל גופו ותחושת הבגדים על הגוף. באמצעות בריכת הציפה חקר ד"ר לילי את מקורה של המודעות ואת הקשר שלה לפעילות המוח.

אחריו, גילו ב 1970 חלוצי מחקר נוספים שהציפה גם משפיעה על בריאות הגוף. החוקרים פטר סודפלד ורודריק בורי מאוניברסיטת British Columbia קראו לבריכת הציפה "תרפיה באמצעות גירוי סביבתי מוגבל" (REST). היום המחקר בנושא כבר נמצא עמוק באוניברסיטאות. אחת מהן היא אוניברסיטת קרלסטאד בשבדיה. שבדיה ידועה כיום גם בתור מעוז מרכזי הציפה בעולם. מפוזרים בה 26 מכוני ציפה המכילים בריכות ציפה של מים עם מלחים ומינרלים, האטומות לרעשים ולאורות, בהן צפים ערומים, וללא כל מאמץ.

שתיים מהשפעות הציפה המרכזיות הן הפחתת מתח והפחתת כאבים. דוקטור סוואן-אק בוד, מאוניברסיטת קרלסטאד הגיש את עבודת הדוקטוראט שלו ב 2007 בנושא זה. הדוקטוראט שלו, מטעם המחלקה לפסיכולוגיה, עסק בשני היבטים- ציפה כמקלה על מתחים, וציפה כמקלה כאבים כרונים בגוף שנוצרו כתוצאה ממתחים נפשיים.

המחקר של בוד כלל ארבעה ניסויים שונים שכולם קשורים בריפוי של כאבים כרונים והפרעות שנובעות ממתחים נפשיים, באמצעות ציפה בבריכת ציפה. המחקר כלל 140 נבדקים שסבלו כולם מסוגים שונים של כאבים. הם חולקו לקבוצת ניסוי שצפו בבריכות ציפה, ולקבוצת ביקורת שלא טופלו על ידי ציפה בבריכת ציפה.

במחקר שלקח 4 שנים בוד מצא שלאחר תקופת טיפול בת 7 שבועות במהלכה צפו הנבדקים בבריכות ציפה באופן קבוע, נעלמו הכאבים הכרונים לגמרי אצל 22% מהנבדקים ואצל 56% מהצפים חל שיפור משמעותי. 19% לא הרגישו כל שינוי ושלושה אחוזים דיווחו שהם דווקא מרגישים רע יותר מלפני תקופת הציפות. האפקט הזה נצפה גם לאחר סיום הניסוי. נבדקי קבוצת הביקורת שלא צפו בבריכת הציפה כלל, דיווחו ששום שיפור לא נצפה בכאבים הכרונים מהם הם סבלו, או ברמת בריאותם.

כאמור, כל הנבדקים במחקר סבלו עד לניסוי, מסוגים שונים של כאבים גופניים שנוצרו כתוצאה ממתחים נפשיים. בוד דיווח שכבר לאחר 12 ציפות נצפה שינוי משמעותי במצבם. גם נבדקים שסבלו מפיברו-מיאלגיה (כאב בשרירים ובסיבי רקמות החיבור (הגידים() הרגישו באופן משמעותי הרבה יותר טוב, כבר לאחר 12 ציפות בלבד.

תוצאות המחקר שביצע בוד תומכות גם בממצאים קודמים- נבדקים שצפו בבריכת ציפה 12 פעמים בלבד הראו שיפור באיכות שינה, הרגישו יותר אופטימים, ורמת הורמון הפרולקטין שלהם עלתה. עליה ברמת הורמון זה פירושה, בין השאר, עליה בחיוניותו של הגוף, כיוון שהוא מופרש במוח כתוצאה מתהליכי החיים הבסיסיים ביותר- אכילה, מין, הנקה, טיפול בצאצאים, פעילות גופנית ועוד.

תוצאות נוספות הראו שנבדקים שצפו 12 פעמים בלבד בבריכות ציפה הרגישו פחות חרדים, מתוחים, מדוכאים, ואפילו סף הכאב שלהם השתנה- הם נעשו פחות רגישים לכאב.

איך זה עובד?

התרגעות והרפיה בתוך בריכת ציפה נעשים למעשה בסביבה חסרת משקל, בשקט גמור, במים חמימים ובחושך. שילוב כל התנאים הללו מעורר בגוף את פעילות מערכות ההחלמה והריפוי העצמיות, כיוון שהוא אינו עסוק בפעילויות דורשות אנרגיה יומיומיות, כגון שמירה על איזון משקל הגוף (כי האדם צף), שמירה על חום הגוף (כי המים מותאמים לחום הגוף הנכון) ושמירה על כיווץ שרירים מסוימים לצורך תנוחה נכונה (כי כל השרירים רפויים בעת ציפה). בעקבות כך, הקורטיזול, שהוא הורמון המתח והלחץ יורד, וכך גם לחץ הדם יורד.

בוד מציין שגם שילוב של ציפה עם הטיפול המסורתי עשוי להיות יעיל הרבה יותר מכל אחד מהטיפולים בנפרד, במצבים שונים הקשורים במתח וכאב, דיכאון, פיברומיאלגיה, פציעת "צליפת שוט" בתאונת דרכים ועוד.

ידו של בוד עוד נטויה על חקר השפעות הציפה. הוא הבטיח שבניסוי הבא שלו הוא הולך לנטר את זרימת הדם בכלי הדם במהלך ציפה, את ספיגת החמצן בדם ואיך מושפעים רפלקסים אוטומטים בגוף בעקבות ציפה.

שינוי גודל פונט
ניגודיות