הורמוני סטרס מכבים במוח התנהגות מכוונת מטרה

פסיכולוגים קוגנטיבים מאוניברסיטת ברגמנשייל גילו ביולי האחרון (2012) מדוע לאנשים לחוצים יש נטייה ליפול חזרה לתוך טעויות שבהרגל במקום להתכוונן לעבר השגת מטרה רצויה.

לחץ, מתח, סטרס – "הרוצח השקט", זה לא רק מצב נפשי. סטרס זה הורמון שהיום יודעים עד כמה הוא מזיק וגורם לירידה בבריאות הנפשית והגופנית.

מחקר חדש מצא שסטרס משנה בחירת התנהגות. ממש מכבה אזורי מוח מסוימים.

ד"ר לארס שוואב ופרופסור אוליבר וולף הצליחו לחקות מצב של סטרס גופני על ידי מתן תרופות מסוימות לנבדקים. לאחר מכן הם בדקו את הפעילות המוחית שלהם על ידי סריקות מוח.

הורמון הסטרס המוכר ביותר הוא הקורטיזול  (או בשמו הרשמי: הידרו-קורטיזון). הרמות שלו עולות בדם כאשר אדם לחוץ ומתוח, ומחקרים מצאו שהוא מחליש מאד את פעילות המערכת החיסונית כאשר הוא נמצא בדם ברמות גבוהות. הורמון סטרס נוסף נקרא נוראדרנלין.

במחקרם של שוואב ו- וולף, שפורסם ב Journal of Neuroscience  נמצא ששילוב בין שני הורמוני הסטרס קורטיזול ונוראדרנלין, מכבה את הפעילות המוחית באזורים שאחראיים על התנהגות מכוונת מטרה.

לעומת זאת, אזורי המוח הקשורים בהתנהגויות של הרגל נשארים פעילים תחת הורמונים אלו.

על מנת לחקור איזה מהורמוני הסטרס משפיע על הפעילות המוחית, חילקו שוואב ו-וולף 69 נבדקים לארבע קבוצות:

  • קבוצה ראשונה קיבלה את ההורמון הקורטיזול.
  • קבוצה שנייה קיבלה חומר שנקרא יוהימבין- שזהו חומר שדואג לכך שנוראדרנלין פעיל במוח לזמן ארוך.
  • קבוצה שלישית קיבלה את שני החומרים יחד על מנת לגרום לכך ששני הורמוני הסטרס יהיו פעילים יחד
  • וקבוצה רביעית קיבלה פלסיבו- כלומר- חומר סרק.

כל הנבדקים- נשים וגברים ישבו מול מסך מחשב והתבקשו לבחור סמלים מסוימים מתוך רשימת סמלים שהוצגה להם על המסך. נאמר להם שבסוף הניסוי הם יקבלו כפרס על בחירת סמלים מסוימים, מיץ תפוזים או שוקולד, שמהם הם יוכלו לאכול או לשתות כאוות נפשם.

בתור התחלה הם עברו שלב של ניסיון. הם בחרו סמלים על המחשב ואז קיבלו כמות בלתי מוגבלת של מיץ תפוזים או שוקולד. לאחר מכן, הם חזרו לעשות שוב את הניסוי (כלומר, לבחור שוב סמלים על המסך) כשהם יודעים שמובטח להם אותם הפרסים לפי הסמלים שייבחרו.

למעשה, שלב הלמידה הראשוני הזה נועד להחליש את עוצמת התגמול שהנבדקים מפיקים מהפרס המובטח. מי ששתה מיץ תפוזים לרוב ויודע שהפרס הצפוי לו הוא עוד כמות בלתי מוגבלת של מיץ תפוזים, לא ממש מעריך את התגמול שמובטח לו- הפרס כבר לא ממש קוסם לו. וכמובן, מי שאוכל שוקולד, כבר לא נמשך באותה המידה לשוקולד.

כך יכלו החוקרים להגדיר מהי התנהגות מכוונת מטרה:

מי שאכל שוקולד, אמור לבחור פחות סמלים שמבטיחים לו שוקולד כפרס (כי כבר אין לו תיאבון לשוקולד), בעוד מי ששתה מיץ תפוזים אמור לבחור פחות סמלים שקשורים לפרס של מיץ תפוזים.

אבל מה קורה כאשר אדם נמצא בסטרס? זה מתבלבל לו.

החוקרים שיערו שהנבדקים שקיבלו את השילוב של שני הורמוני הסטרס לא יצליחו כמו כל השאר בביצוע התנהגות מכוונת מטרה.

כמו שצפו החוקרים, הנבדקים שקיבלו את שילוב שני הורמוני הסטרס לא התנהגו באופן מכוון מטרה, כלומר, לא סיננו את בחירת הסמלים שלהם לפי הפרס המועדף, אלא לפי ההרגל. במילים אחרות, אכילת כמות בלתי מוגבלת של שוקולד לא גרמה להם לשנות את בחירת הסמלים שלהם על מנת לקבל פרס שונה מאשר שוקולד. כנ"ל לגבי מיץ התפוזים.

לעומתם, הנבדקים שקיבלו פלסיבו או אלו שקיבלו רק הורמון סטרס אחד, כן הראו בחירה מכוונת מטרה, כך שמי שכבר שתה מיץ תפוזים הקפיד לא לבחור בסמלים שיעניקו לו שוב כפרס, מיץ תפוזים בעוד מי שאכל שוקולד הקפיד לא לבחור סמלים שיגרמו לו שוב לזכות בשוקולד.

כשסרקו את מוחם של הנבדקים גילו מה עושה שילוב שני הורמוני הסטרס למוח-

הוא גורם לירידה בפעילות מוחית באיזור המצחי, ספציפית באזורים הנקראים: הקורטקס האורביטו-פרונטלי, והקורטקס הפרה-פרונטלי האמצעי. (orbitofrontal and medial prefrontal cortex). שני אזורים אלו אחראיים על התנהגות מכוונת מטרה.

לעומתם, האזורים האחראיים על התנהגות אוטומטית הקשורה בהרגל, נשארו פעילים אצל כל ארבעת הקבוצות- כלומר, לא הושפעו מהורמוני הסטרס.

אז הנה עוד סיבה להפחית מתחים.

איך עושים את זה?

הנה חלק ממה שמציעים המחקרים: לעדכן לינקים

  1. אומגה 3 מורידה רמות קורטיזול שעולות כתוצאה ממתח נפשי.
  2. תרפיית צלילים נמצאה מורידה רמות קורטיזול (מחקר של Uedo N ממרץ 2004).
  3. עיסוי נמצא מוריד רמות קורטיזול (מחקר של Field T מאוקטובר 2005)
  4. שתיית תה שחור (מחקר של Steptoe A מ 2007)
  5. ריקוד באופן קבוע נמצא מוריד ריכוזים גבוהים של קורטיזול (מחקר של Quiroga MC מ 2009)
  6. טיפול בחסך חושי בבריכת ציפה מוריד משמעותית רמות של קורטיזול בדם (מחקר של טרנר 1983, ושל בוד )
שינוי גודל פונט
ניגודיות