הדרך הטעימה ביותר לשפר את המוח ולהגן עליו מפני נזקי סטרס

הוא שימש את אבות אבותינו עוד בזמנים קדומים, ותרופות הסבתא לא פסחו עליו. אבל מסתבר שאנחנו לא יודעים מספיק על סגולותיו של עשב התבלין הזה – רוזמרין.

מחקר חדש (פברואר 2012) שפורסם ב Therapeutic Advances in Psychopharmacologyמצא לראשונה שברוזמרין ישנו מרכיב שמשפר יכולות שכליות.

רוזמרין (ובשמו הרשמי Rosmarinus officinalis) הוא אחד מצמחי המרפא המסורתיים שניתן להפיק ממנו שמן. מארק מוס ולוריין אוליבר מהמרכז לחקר תזונה וביצועים מוחיים מאוניברסיטת נורת'ומבריה באנגליה, ערכו ניסוי שמטרתו הייתה לבחון את השפעתו של אחד מהחומרים הפעילים ברוזמרין, על ביצועי המוח האנושי.

החומר הפעיל שנבחן במחקר נקרא סינאול (1,8-cineole). והחוקרים חשפו נבדקים אליו על ידי הרחת שמן רוזמרין.

החוקרים הכניסו 250 נבדקים, כל אחד בתורו, לתוך תא מרובע סגור שאליו הם הזרימו אוויר עם ריכוזים משתנים של שמן רוזמרין. בתוך התאים הללו עברו הנבדקים מבחנים חשיבתיים. החוקרים בחנו את הביצועים הקוגניטיביים של הנבדקים שקיבלו מנות שונות של סינאול שהם שאפו משמן הרוזמרין.

איך מולקולות הריח של הרוזמרין מגיעות למוח?

מולקולות ריח שנשאפות דרך האף נספגות לזרם הדם דרך המוקוזה (הקרום הרירי) של האף או הריאות. אבל בין הדם בגוף לבין המוח ישנו מחסום הקרוי "מחסום דם מוח" מטרתו להגן על המוח מחומרים מזיקים שהסתננו לגוף ועלולים להזיק למוח. אז איך מגיע הרוזמרין למוח?

החומרים הפעילים שברוזמרין הם מולקולות שמסיסות בשומן. מולקולות שומניות מצליחות להגיע למוח כיוון שהן נספגות דרך קרום המחסום השומני בין הדם למוח.

כך, על ידי בדיקות דם יכלו החוקרים לקבוע אז ריכוז החומר הפעיל של הרוזמרין שנספג לדם של הנבדקים דרך השאיפה.

החוקרים בדקו את מהירות הביצוע של הנבדקים במבחנים קוגניטיביים לאחר שאיפת הרוזמרין וכן ביקשו מהנבדקים להעריך בשאלונים את מצבי הרוח שלהם.

החוקרים מצאו שהנבדקים שנמצא בדמם הריכוז הגבוה ביותר של סינאול- החומר הפעיל ברוזמרין (מתוך טווח הריכוזים ששימש בניסוי), הראו שיפור משמעותי ביכולות הקוגניטיביות שלהם. גם מהירות הביצועים המוחיים שלהם עלתה וגם הדיוק בביצועים השתפר.

מרכיביו הכימיים של הרוזמרין נמצאו יעילים גם בשמירה על האיזון של חומרי התקשורת המוחיים. אחד מהם הוא אצטיל-כולין שאחראי בין השאר על יצירת זיכרונות חדשים באזור המוחי הקרוי היפוקמפוס, ופגיעה בריכוזו עלולה להביא למחלת אלצהיימר.

אז הרחת שמן רוזמרין היא אחת הדרכים להשתמש בו כמשפר יכולות חשיבתיות, אך מחקר ישן יותר מצא יתרון נוסף ודרך נחמדה יותר לצרוך רוזמרין-

לבשל אותו עם עוף! או לצמחוניים שבינינו- עם תפו"א (מתכונים בהמשך), וגם יתרון בריאותי נוסף של רוזמרין:

רוזמרין מגן על המוח מנזקי סטרס.

מתח שלילי גורם לתאי הגוף לייצר רדיקלים חופשיים. רדיקלים חופשיים הינן מולקולות התוקפות חלבונים בתא, מנוונות את יכולת הנשימה של התא (כן, תאים נושמים חמצן), ומשנות את הדנ"א שלו.

כך נוצרות מוטציות בדנ"א, וכשתא מוצף ברדיקלים חופשיים הוא לא מסוגל לתקן את כל הפגיעות בדנ"א, מה שגורם לו להזדקן, להתנוון ולמות.

מחקר מאוקטובר 2007 ממכון בורהם למחקר רפואי בקליפורניה מצא שברוזמרין ישנו מרכיב שלוחם נגד רדיקלים חופשיים שעלולים להזיק למוח.

למרכיב הזה קוראים חומצה קרנוזית, והוא יכול להגן על המוח מפני שבץ ומחלות ניורודגנרטיביות כגון פרקינסון ואלצהיימר, שנוצרים כולם מנזק של רדיקלים חופשיים למוח. יותר מזה, רדיקלים חופשיים מזיקים לכל מוח, עם התקדמות הגיל ומאיצים את הזדקנותו, ועל כן רוזמרין יכול להאט הזדקנות מוחית אצל כל אחד שצורך אותו.

בשני מחקרים שפורסמו ב Journal of Neurochemistry, וב Nature Reviews Neuroscience, מדווחים החוקרים שחומצה קרנוזית מפעילה בתאי המוח פעילות כימית שמגנה עליהם מפני נזקים של רדיקלים חופשיים.

מובילי המחקר, ד"ר טאקומי סאטו וד"ר סטיוארט ליפטון מצאו שמה שמפעיל את החומצה הקרנוזית זה הנזק עצמו שביצעו הרדיקלים החופשיים בתאים. כלומר, היא יושבת במוח "רדומה" ובלתי פעילה עד אשר היא מזהה שנעשה נזק ומיד מופעלת ומתקנת אותו. זוהי התנהגות אידיאלית לתרופה- שתהיה בגוף כבר מוכנה בדיוק לרגע שמתרחש נזק ותטפל בו מידית, וכך נזקים אינם מצטברים ויש פחות סיכוי שהם יהפכו למחלה או יאיצו הזדקנות מוחית.

החוקרים קוראים לאופן הפעולה הזה של החומצה הקרנוזית ריפוי המופעל באמצעות פתולוגיה (PAT), והיתרון שבו הוא שבכל פעם נזק קטן שנוצר מטופל. זאת בניגוד לתרופות סינטטיות רבות שניתנות לאחר נזק מצטבר ומפעילות על התאים שינוי מסיבי שהחוקרים מדמים אותו למכת פטיש על הראש. זו דרך אגב, אחת הסיבות לכך שלתרופות סינטטיות יש כמעט תמיד תופעות לוואי, שמופיעות באזורים גופניים שבהם אין צורך בתרופה.

באכילת רוזמרין, לעומת זאת, אין סכנה לתופעות לוואי או ריכוזים מוגזמים כיוון שהגוף והמוח נחשף בכל פעם לכמות קטנה של תבלין הבא עם האוכל, ששימש דורות רבים של בני אדם, כך שהוא אינו זר לגוף.

הנוצרים טוענים לפי הפולקלור העתיק, ששם הצמח לקוח מהבתולה מריה (“Rose of Mary”), כיוון שמסופר שמריה תלתה את הגלימה שלה על שיח הרוזמרין, ומעל הגלימה הניחה פרח לבן שלעת בוקר הפך לכחול, ומאז נקרא השיח "הוורד של מרי".

הרוזמרין משמש כבר שנים רבות את הרפואה המסורתית האירופאית, וכבר מאז נחשב למגרש מחלות ומסייע למערכת העצבים.

אז שימו סינר והכינו לכם את הארוחה הבאה שלכם:

עוף בגריל ברוזמרין – לחצו כאן לצפייה בסרטון

ולצמחונים שבינינו:

תפו"א ברוזמרין – לחצו כאן לצפייה בסרטון

שינוי גודל פונט
ניגודיות