הבסיס המוחי להחלטה האם ומתי לומר את האמת

ברוב המוחלט של המקרים, אנשים מעדיפים להיות ישרים, אפילו אם לשקר מביא להם יותר תועלת, אבל אין מי שלא שיקר כאשר התועלת של השקר הייתה גדולה מספיק כדי להצדיק את זה. מדענים מצאו בספטמבר האחרון (2014) כיצד זה מתרחש במוח – איזה אזור מוחי לוקח את ההחלטה לשקר ומתי הוא מחליט לומר את האמת. כל זאת באמצעות סריקות מוחיות מתקדמות.
 
האם אדם ישר מטבעו?
ברוב המוחלט של המקרים, אנשים מעדיפים להיות ישרים, אפילו אם לשקר מביא להם יותר תועלת, טוען מובילת המחקר לושה זו מהמכון למחקר וורג'יניה טק קריליון. כיצד המוח מקבל את ההחלטה לומר את האמת, אפילו כשמשלמים מחיר על הבחירה להיות ישר וכנה?
 
מחקרים קודמים הראו שאזורי מוח מאחורי המצח, הקרויים הקורטקס האורביטו-פרונטלי והקורטקס הקדמי הדורסו-לטרלי, נעשים פעילים יותר במהלך סריקת מוח, כשאר נבדק מתבקש לשקר או לומר את האמת. אבל, עד היום לא הייתה דרך לדעת אם אזורים אלו נעשים פעילים יותר כיוון שאדם משקר או דווקא כיוון שאדם מעדיף להיות ישר. לכן השאלה ששאלו החוקרים הפעם הייתה קצת שונה:
 
כמה שווה השקר?
הפעם שאלו החוקרים את עצמם האם יש במוח איזה שהוא כפתור בקרה שמעריך את התועלת לעומת ההפסד שתגרום אמירת האמת או השקר. במילים אחרות, האם יש אזור שיודע לקבוע מה עדיף לאדם בכל רגע נתון – יושר, או אינטרס עצמי. התשובה לשאלה כזאת, טענו החוקרים, תסייע לשפוך אור על טבעו של היושר האנושי וההעדפות שבני אדם נוקטים בהן.
 
לצורך כך גייסו החוקרים שתי קבוצות נבדקים –  אנשים שסבלו מנזק מוחי בקורטקס האורביטו-פרונטלי או הדורסו-לטרלי, ואנשים 'רגילים' (כלומר ללא כל פגם מוחי). כל הנבדקים קיבלו מטלה הבוחנת התנהגות וקבלת החלטות כלכליות, המתבססת על תורת המשחקים ועל ביולוגיה אבולוציונית (signaling game).
באחת המטלות הוצגה בפני המשתתפים אפשרות אחת שהעניקה להם רווח על חשבון הפסד של משתתף אנונימי אחר, או נתנה למתחרה רווח על חשבון הפסד שלהם עצמם.
באופן לא מפתיע, הנבדקים תמיד בחרו את האפשרות שגלגלה לכיסם יותר כסף.
במטלה אחרת האפשרויות היו זהות למטלה הקודמת אך הפעם התבקשו הנבדקים שלוח הודעה למתחרה שלהם, ולהציע לו לבחור אפשרות מסוימת מתוך האופציות השונות. כך הם עמדו בפני הדילמה- האם לשקר ולהמליץ לו לעשות מהלך שבסופו של דבר יגלגל לכיסם יותר כסף, או לומר לו את האמת ולתת לו להרוויח את הכסף על חשבונם.
 
הנטייה לומר את האמת אפילו בהפסד כספי
האדם הממוצע, כאשר יתבקש לשלוח הודעת המלצה ליריב, יעדיף להפסיד את הכסף אך לומר למתחרה את האמת, אומרת לושה זו. כמובן שלו לא היה צריך לשלוח הודעה למתחרה, כולם יעדיפו לקחת אליהם את הרווח הכספי, אבל עם הצורך לשלוח הודעה עולה הצורך הטבעי של האדם לומר את האמת אפילו במחיר של הפסד כספי ממשי.
מה שהיה מעניין הוא שהנבדקים בעלי הנזק המוחי לא התרגשו מכך שהתדמית העצמית שלהם תרד אם הם ישקרו לאחר, ונטו יותר לשקר למתחרה שלהם במטרה להרוויח את הכסף.
 
מדוע אדם מרגיש רע כשהוא משקר?
התוצאות למעשה מציעות שהקורטקס הדורסו-לטרלי הקדמי, שידוע בתור האזור המעורב בבקרה קוגניטיבית, הינו בעל תפקיד חשוב ביצירת התנהגות כנה ויושר אנושי. אנשים מרגישים טוב יותר כשהם ישרים ומרגישים רע כשהם משקרים. זוהי נטייה טבעית המוטבעת בנו ועל כך מתבסס הפוליגרף- על העובדה ששקר הוא למעשה רגש כי כשאדם משקר הוא מרגיש רע עם עצמו ומספר מדדים פיזיולוגים משתנים אצלו אוטומטית בעקבות כך כגון קצב הלב והמוליכות החשמלית של העור.
 
תדמית עצמית וערך עצמי הם שני גורמים בעלי חשיבות המשפיעים על הבחירה של אדם להיות ישר. מחקרים קודמים לא הצליחו להעמיד את הדברים על דיוקם מבחינת הפרדת האזורים הספציפים שקשורים בבקרת שקר ואמת. זאת כיוון שהמטלה שניתנה לנבדקים היתה פשוט לשקר או לומר את האמת, אך לא היו לכך שום השלכות, כלומר- הנבדקים לא הרוויחו או הפסידו שום דבר אם אמרו את האמת או שיקרו.
מה שמייחד את המחקר הזה אומרת לושה זו, זו העובדה שהוא מראה לראשונה כיצד שיקול דעתו של אדם ביחס לאמירת אמת או שקר משתנה כאשר ישנה אחריות המתלווה להחלטה.
 
מתי אדם ישר יחליט בכל זאת לשקר?
כלומר- מתי הרווח יהיה מפתה מספיק על מנת לגרום לאדם לומר שקר על פני אמת?
על מנת לבדוק את השאלה, שינו החוקרים את הרווח וההפסד כדי להתאים אותו לסקאלה הערכית האישית של כל נבדק. כך למשל, הם יצרו מצב בו לומר שקר יגרום למתחרה להפסיד סנט אחד, בעוד אמירת האמת יגרום לנבדק להפסיד 20 דולר. חלק מהאנשים יחשבו שלהישאר נאמן לעצמך ולומר את האמת שווה הפסד של 20 דולר, אז הם לא ישקרו ויפסידו 20 דולר, בעוד אחרים יחשבו שלגרום לאחר להפסיד סנט זה ממש לא נורא.
 
 
מהי הנטייה הטבעית של אדם – לשקר או להשיג את טובתו האישית?
המחקר, שפורסם ב Nature Neuroscience ,שופך אור על הבסיס המוחי לטבעו של יושר אנושי. פילוסופים ופסיכולוגים קוגניטיבים כבר דנו רבות מה גורם לאדם לשמור על יושר או לקבל החלטה לשקר. אחת מהתיאוריות שלהם (The "Grace" hypothesis) טוענת שאנשים הם ישרים מטבעם, ולכן אם הם ניצבים בפני תועלת יוצאת דופן שבאה עם הצורך לשקר, הם צריכים לדכא ולנטרל את הדחף שלהם לומר את האמת, ובמילים אחרות – להתאמץ לשקר.
תיאוריה אחרת (The "Will" hypothesis) טוענת שהנטייה הטבעית שלנו היא דווקא האינטרס האישי – כלומר, טובתנו האישית קודמת מבחינת אדם לכל דבר אחר.
כך או כך, הקורס הקדמי הוא המפתח לשליטה שיש לאדם על התנהגותו והוא זה שמסייע לנו להתגבר על הנטייה הטבעית שלנו ולנקוט בהתנהגות מסוג אחר.
 
היום, בעזרת סריקות מוחיות ניתן לחשוף יותר מהמנגנונים הביולוגים- מוחיים שאחראיים על השקלול של התועלת וההפסד שבאמת ושקר, ולראות איזו מהתיאוריות היא הצודקת. העובדה שחלק מהמשתתפים סבלו מפגיעות מוחיות בקורטקס הקדמי אפשרה לחוקרים לבדוק האם יושר דורש מאתנו לרסן באופן רצוני את הדחף להשיג אינטרס עצמי או להפך:
 
  •  אם יש לנו נטייה מולדת לדאוג לטובתנו העצמית, ואנחנו בוחרים לומר את האמת על ידי ריסון הדחף הטבעי הזה, הרי שמי שהאזור המוחי האחראי על כך פגוע אצלו, לא יוכל לרסן את הנטייה הטבעית וישקר בכל פעם שזה יגרום לו להרוויח כסף.
  • לעומת זאת, אם הנטייה המולדת שלנו היא לומר את האמת, ואנחנו מרסנים את הנטייה הזו כשרווח גדול עומד מולנו ודורש לשקר, הרי שמי שהאזור המרסן פגוע אצלו ימשיך לומר את באמת אפילו כשעומד מולו רווח עצום.
 
מה מצא המחקר? שמי שפגוע בקורטקס הקדמי – באותו אזור מרסן, המשיך לשקר ללא כל התחשבות בערך העצמי שלו. כלומר, כשאין מי שירסן, הנטייה של אדם היתה לדאוג קודם כל לטובתו האישית. מה שגורם לנו להיות רוב הזמן ישרים הוא המודעות העצמית לערך והתדמית שלנו בעיני החברה והצורך להצטייר בתור דוברי אמת, ועל כך אחראיים איזורי מוח קדמיים נוספים.

 

שינוי גודל פונט
ניגודיות