האם נשים יותר אמפתיות מגברים?

מה זאת בעצם אמפתיה –  רגש? אופי? התנהגות? האם נכון המיתוס שנשים מפגינות יותר אמפתיה מגברים? האם אפשר לשלוט על היכולת להביע אמפתיה? והאם אנו בוחרים למי להפגין אמפתיה ולמי לא?

מסתבר שהמוח עובד קשה מאד על מנת שנוכל להבין את האחרים סביבנו, לא משנה עד כמה הם שונים מאיתנו. כשאנחנו רואים מישהו סובל, אפילו אם אנו לא באמת מסוגלים להבין עד כמה כואב לו איבר מסוים, או איך זה בכלל מרגיש כשהאיבר הזה כואב, עדיין המוח מנסה לתת לנו תחושה של איך זה להיות במקומו של אותו אדם.

זוהי למעשה אמפתיה – היכולת לחוש ולהזדהות עם המקום בו נמצא האחר, ובכך למעשה להשתתף עימו במצוקתו על מנת לדעת ולהרגיש את הצורך לעזור לו.

חוקרת בשם ליסה עזיז-זאדן, פרסמה החודש (יולי 2011) בגיליון Cerebral Cortex מחקר שבדק מה עושה המוח כדי ליצור אמפתיה. לפי עזיז-זאדן, אמפתיה של אדם כלפי אדם אחר הסובל כאב נוצרת באזורי מוח אינטואיטיבים הקשורים לתחושה ותנועה (סנסורי – מוטורי). זאת כיוון שלבני האדם אותם אברי גוף בערך, וכך המוח יכול לדמות מעט מאיך אתה היית מרגיש אם היה כואב לך אותו האיבר.

כמובן שכשזה מגיע להבדלים הגופניים בין נשים וגברים, האמפתיה הפיזית נעשית קצת יותר קשה לביצוע. משפטים כגון : "גברים לעולם לא יבינו מה זה כאב של לידה", או- "גניקולוג הוא כמו מוסכניק שאף פעם לא היה לו רכב" הם דוגמאות לקושי שבלהבין כאב או תחושה של איבר שאין לך.

סוג כזה של אמפתיה אכן מערב אזורי מוח אחרים לגמרי. עזיז-זאדן טוענת שאמפתיה כזו מגייסת לעזרתה את האזורים היותר רציונאלים של המוח – אזורים מודעים יותר ואינסטינקטיביים פחות, שמאפשרים לאדם, דרך סוג של דמיון "לנחש" את מה שעובר על האחר.

יחד עם זאת, טוענת עזיז-זאדן, אנשים חווים את שתי סוגי האמפתיות באופן אוטומטי, אפילו במקרים שזה קשה להם. היא הדגימה זאת על ידי כך שנתנה לנבדקים לצפות בסרטים על פעולות שמבצעות נשים שנולדו נטולת ידיים או רגליים, באמצעות הפה, יד או רגל (תלוי איזה איבר היה חסר להן). כמו כן, צפו הנבדקים בסרטים על אנשים שחווים כאב, למשל בעקבות קבלת זריקה.

תוך כדי הצפייה בסרטים הללו נסרקו מוחותיהם של הנבדקים (fMRI), ושם נמצאו ההבדלים הללו בין שני סוגי האמפתיה. אזורים אינטואיטיביים של תחושה ותנועה הופעלו בעת צפייה באדם אחר המקבל זריקות בחלקי גוף שונים, בעוד אזורים רציונאלים הופעלו בזמן צפייה באדם חסר גפיים שמבצע פעולות יומיומיות, אך קשות לביצוע כשאתה חסר ידיים או רגליים.

אז בואו נענה חלקית על השאלה המקורית: האם נשים וגברים שונים בהבעת ובתחושת אמפתיה?

לפי הממצאים שהזכרנו עד כה, אין הבדל בין נשים וגברים במה שנקרא לו "אמפתיה פיזיולוגית" הקשורה לתחושות גוף – מוחם של נשים וגברים מנסה לחוש בעצמו את כאבו של האחר, או לפחות לנחש או לדמיין אותו כשזה סוג של כאב שאינו מוכר לו.

אבל מה לגבי אמפתיה רגשית?

כאן מגיע ההבדל הגדול- בין קליטת המצוקה הרגשית של אחר, בין תחושת אמפתיה לבין הבעתה כלפי חוץ, וכמובן בין נשים וגברים.

גם נשים וגם גברים מרגישים אמפתיה רבה למצוקתו של האחר. השאלה הראשונה היא- האם הם קולטים את מצוקתו הרגשית של אחר באופן זהה?

והתשובה היא- ממש לא.

גברים לא מסוגלים לקרוא מצוקה רגשית בפניו של אחר כמו שנשים מסוגלות.

נשים מבינות רמזי פנים רגשיים באחרים ב 90% מהמקרים, בעוד גברים מבינים זאת רק ב 40% מהמקרים! יעידו על כך הנשים שניסו להבהיר לבני זוגם על ידי פרצוף לא מרוצה שמשהו לא בסדר, ויספרו לכם כמה זמן לקח לבעליהם להבין זאת, אם בכלל…

גברים מבינים מצוקה רגשית כשהם רואים דמעות – בכי, ואז בדרך כלל הם נכנסים למצוקה בעצמם כי קשה להם לעמוד בפני בכי.

השאלה השנייה היא – בהתחשב בזה שנקלטה במוחם המצוקה הרגשית של האחר, האם גברים ונשים מגיבים באותה צורה של אמפתיה?

ושוב התשובה היא – ממש לא.

נשים נותנות כתף לבכות עליה. גברים מציעים פתרונות.

מערכת מוחית נוספת שאחראית על ייצור תחושת אמפתיה נקראת MNSMirror- Neuron- System :. זוהי מערכת מוחית שמאפשרת לנו לקרוא על האחר את מצוקתו, ומחוללת בגופינו את הרגש שהוא בוודאי מרגיש.

אצל נשים פועלת מערכת ה MNS הרבה יותר מאצל גברים. זוהי הסיבה שרוב קבוצות התמיכה הן נשיות, נשים קולטות יותר את המצוקה הרגשית, חשות אותה יחד עם האחר לאורך יותר זמן, וכיוון שהם חשות כמעט את אותו הרגש בעצמן, הן מצליחות "להיות שם" בשביל האדם הסובל.

אצל גברים שרואים מצוקה רגשית לעומת זאת, פועלת מערכת ה MNS למשך השנייה הראשונה בלבד! לאחר מכן היא דועכת, ואז נכנס לפעולה איזור מוחי אחר המיוחד דווקא לגברים – אזור שקרוי TPJ– Temporal- Parietal- Junction. זהו איזור שד"ר לואן בריזנדיין כינתה אותו "תקן את זה ועכשיו!".

ה TPJ נכנס לפעולה בעקבות מצוקה של אחר, כי כשגבר רואה מצוקה רגשית, הוא רוצה לתקן" אותה. רוצה לעשות משהו כדי שהיא תפסיק- כדי שהאדם האחר יפסיק לסבול. הMNS של גברים חייב להפסיק לפעול כדי שהם יוכלו למצוא פיתרון. באופן כזה הם יכולים להתנתק לרגע מהתחושות הרגשיות שמציפות אותם למראה מצוקתו של האחר (מה שייצר ה MNS), כדי לחשוב בקור רוח על פתרון.

אז זה לא שגברים חשים או מביעים פחות אמפתיה. הם דווקא מאד חשים אותה! ומאד אכפת להם! הם פשוט מביעים אמפתיה באופן שונה מנשים וזה בגלל השוני הגדול בפעילות המוחית שלהם לעומת נשים.

חשוב לזכור זאת כדי לחסוך מחלוקות זוגיות שנובעות בדרך כלל מפער בציפיות לגבי תמיכה רגשית.

– – – – – –

בואו לשמוע את רחלי לנגפורד מדברת על "שפת תקשורת שמתחילה במוח – מה היא עושה למערכות יחסים?" ביום ראשון ה 14.8 בשעה 19:30 במרכז גלים. הכניסה חופשית. נא לאשר השתתפות כאן.

לעדכן לינקים

שינוי גודל פונט
ניגודיות