"בוב-ספוג" מחולל מהומה במעבדות המחקר

הייתכן שצפייה בתוכנית "בוב-ספוג" גורמת להפרעות למידה?!

את השאלה מעלים החודש (ספטמבר) כמה מדורי בריאות עולמיים, לאור פרסומו של מחקר שמצא שצפייה בת 9 דקות בלבד בתוכנית הזו עשויה לגרום להפרעות קשב ולמידה קצרות טווח בילדים בני 4.

הפרעות אלו נמצאו במחקר שכלל 60 ילדים שחלקם צפו בתוכנית של בוב-ספוג למשך 9 דקות, חלקם צפו למשך אותו זמן בתוכנית מצוירת בעלת קצב חילוף תמונות איטי יותר, וחלקם, כקבוצת ביקורת, ציירו תמונות.

מיד לאחר 9 דקות אלו קיבלו הילדים מטלה שבדקה את ביצועיהם החשיבתיים. אלו שצפו ב"בוב-ספוג" ביצעו באופן משמעותי גרוע יותר מהאחרים- הם קיבלו בממוצע 12 נקודות פחות במבחני החשיבה לעומת שתי הקבוצות האחרות, שציוניהן היו זהים.

מחקרים קודמים כבר מצביעים על הקשר בין צפייה בטלוויזיה לבין בעיות קשב לטווח ארוך אצל ילדים, אך המחקר החדש מדגים את ההשפעה הזו גם לטווח הקצר וגם לאחר צפייה מאד קצרה- 9 דקות בלבד! לאור העבודה שאורך ממוצע של תוכניות ילדים הוא 22 דקות, זה יכול להוות נזק משמעותי לביצועי החשיבה של ילדים.

ד"ר דימיטרי כריסטקיס- מומחה להתפתחות הילד בסיאטל, אומר שכמובן נדרש מחקר נוסף כדי לחזק את התוצאות, לאור העובדה שהמדגם במחקר הנוכחי הוא יחסית קטן (60 ילדים).

אז זו הצפייה בטלוויזיה שמפריעה להתפתחות יכולות חשיבתיות אצל ילדים קטנים. למה דווקא "בוב-ספוג"?

על כך עונה כריסטקיס, שזה לא רק משך הצפייה בטלוויזיה שמזיק לילדים קטנים, זה גם התוכן בו הם צופים. "בוב- ספוג" הוא דוגמא לתוכנית בה קצב התחלפות התמונות הוא מהיר, מה שנמצא מזיק במיוחד לילדים קטנים.

אבל, בהקשר הזה, זה אכן לא רק "בוב-ספוג". מובילת המחקר אנג'לין לילארד חקרה את השפעתן של תוכניות ילדים נוספות שגם הן נחשבות כמכילות חילוף תמונות מהיר. היא מצאה גם שם את אותן הפרעות למידה לאחר צפייה של בני 4 בתוכניות הללו.

הורים לילדים קטנים צריכים להיות מודעים לכך שיכולות הריכוז והחשיבה של ילדיהם, כמו גם היכולות שלהם לבקרה עצמית מועדות לירידה לאחר צפייה בתוכניות מעין אלו. לילארד ממליצה לפחות לבקר את הזמן ביום בו צופים הילדים בתוכניות הללו, ולוודא שזה לא יהיה לפני אירועים ביום בו הילדים נדרשים להפנות קשב וללמוד– כמו בזמן לימוד בגן, או לפני אתגרים חשיבתיים, כגון משחקים שאמורים לפתח את יכולות הריכוז שלהם.

ומה יעלה בגורלו של "בוב-ספוג"?

הדובר של יוצרי התוכנית "בוב-ספוג" מבקר את ממצאי המחקר.

ראשית, הוא אומר, התוכנית נוצרה לגילאי 6-11, ולא לגילאי 4. ושנית, מדגם לא מגוון של 60 ילדים בני 4, שלכתחילה לא אמורים להיות קהל הצופים של התוכנית הזו (בגלל גילם), אינו יכול להניב מסקנה חד משמעית על הפרעות למידה שצפייה בתוכנית לכאורה גורמת.

ביקורת נוספת על המחקר היא העובדה שהחוקרים לא בדקו את הביצועים החשיבתיים של ילדי המחקר לפני צפייה בטלוויזיה, אלא רק לאחריה. זוהי מתולוגיה מחקרית בסיסית שאמורה להציג את ה"לפני" ו"אחרי".

על כך עונה לילארד שאף אחד מילדי המחקר לא אובחן כלוקה בהפרעות קשב כלשהן. כמו כן, כל הילדים דורגו בערך באותה רמה על ידי הוריהם לגבי התנהגותם היומיומית, הכוללת את יכולת השליטה העצמית – הגורם השני שנבדק במחקר.

גיל 4 הוא לב תקופת התפתחותה של בקרה ושליטה עצמית בילדים, לדברי לילארד. על מנת לבדוק איך צפייה בתוכניות דוגמת "בוב-ספוג" משפיעה על יכולת שליטה עצמית בילדים אלו, השאירו החוקרים בחדר ממתק מפתה, תוך שהם מבקשים מהילדים להמתין מעט לפני אכילתו.

נמצא שהילדים שצפו ב"בוב-ספוג" התאפקו הרבה פחות. היכולת שלהם לדחות סיפוקים הייתה בממוצע 2 וחצי דקות, לעומת 4 דקות לפחות שחיכו בני הקבוצות האחרות לפני אכילת הממתק.

אז מעבר להימנעות מתוכניות בעלות חילוף תמונות מהיר, שמסתבר שמפריעות לביצועים חשיבתיים ולדחיית סיפוקים, מומלץ מאד לעודד את הילדים לשחק בטבע. אני רוצה להזכיר לכם כאן את הממצא המרתק לפיו שהייה בטבע גורמת לנו לשאוף אל קירבנו חיידקי אדמה טובים, שנמצא שעושים אותנו חכמים יותר! הלינק מוביל לדף הראשי של תפוז

– –

Lillard, A. S., & Peterson, J. (2011). The Immediate Impact of Different Types of Television on Young Children’s Executive Function. Pediatrics.

שינוי גודל פונט
ניגודיות